הרב דוד מאיר דרוקמן, רבה של קרית מוצקין, מתקשה לתמצת אישיות ׳גדולה׳ בשיחה ׳קטנה׳.
לאורך היכרות רבת שנים , נחשף לצדדים שונים של אישיות , צדדים שונים של עשיה, אשר נצררים יחד לכדי אישיות יוצאת דופן ומעוררת השתאות.
השקט שלו אל מול הדיבור יוצא הדופן,
עוצמה אל מול לב רחום וחנון,
גדולה אל מול ענוה.
הרב דרוקמן מספר :
״ אני נזכר שעמדתי בטרמינל זה היה בקייב או במוסקבה וניגש אלי יהודי
חרדי הונגרי,הוא רצה לדבר,מתברר שיש לנו מכר משותף ר' צבי גרינוולד.
והוא מספר שהוא (היהודי הזה) שרד את השואה והגיע לארץ בערום ובחוסר
כל, יתום עגול.בלי משען ומשענה, בלי משפחה ,בלי אבא ואמא ,אחים ואחיות
כולם נשרפו בכבשנים.והוא נקלט במוסד יתומים דיסקין,מלא פחדים מלא
טראומות ממה שהוא עבר, הוא לא היה מסוגל להירדם בלילה,
שכב על המיתה מפוחד מבועת, -ואומר לי: ר' מרדכי צבי עומד לידי,
ומלטף אותי, ומחבק אותי, ומדבר אלי בסבלנות ברזל שעות על גבי שעות,
הוא לא עזב את המיטה שלי עד שהוא ראה אותי רגוע!
– אז זה היה צבי מצד אחד מלא עוצמה,כמו ששמעתי עד הרג האחרון
היה בהכרה,מצד שני לב רחום וחנון״
הרב דרוקמן מתאר את עוצמת הדיבור של ר׳ צבי אשר ביום יום בין ידידים המעיט בדבור, ומצא בשתיקה כי יפה היא. לעומת זאת, במקום שבו נדרש לכך- ידע גם ידע לומר את הדבר הנכון והעוצמתי שכבש את לב שומעיו ופעל את פעולתו.
״אני זוכר שנים שגרנו בכפר חב"ד גרתי בבית שבולטון היום שם (הבית על העמודים) מוצאי שמחת תורה אחרי הקפות שניות,אז ראש הוועד ר' שלמקה מיידנצ'יק היה מביא אלינו את כל הקצונה של צה"ל ,כל הקצינים הגבוהים, ומרדכי צבי היה מתוועד.
הוא רק היה פותח את הפה, ראית שכל הציבור יושב כמהופנט.
אני זוכר עכשיו תוך כדי דיבור, זה היה אחרי מלחמת ששת הימים והרבי יצא
עם מבצע תפילין .אז הוא היה אומר "וטרף זרוע אף קדקוד" שבזכות מצוות
תפילין חותכים אותם ,שוברים אותם ומוחקים אותם. המילים שלו היו עוצמתיות
פגז״
״הוא לא היה מרבה בדיבורים, הוא היה שתקן בטבעו, אבל איפה שהיו צריכים
לדבר…
גם השתיקה שלו היית שתיקה רועמת!
הרב דרוקמן ניזכר בעוד אפיזודה, שע"ה- מנהל הרשת-רשת אוהלי יוסף יצחק- משה סלונים, ארגן קורס לפעילי אנ"ש- קורס של מרצים. הרבי דרש לנסוע לקיבוצים, למושבים, למעודנים, לכפרים ולישובים לדבר, אבל לא כולם ידעו לדבר, אז הביאו את פרופסור יוסף נדבה – הוא כתב ספר על תורת הנאום – שהוא ילמד אותנו.
גם אני הייתי בין הסטודנטים שהקשיבו לו, לאחר מכן הוא ביקש שכמה מהנוכחים יראו דוגמה איך הם מרצים לפי ההנחיות שלו. כל אחד מאיתנו ניסה, אך העניין זחל… נעמד צבי ודיבר, פרופסור נדבה ישב, ראיתי שהוא מתמסמס. הוא אמר "חוץ ממר צבי" אבל הנקודה הייתה שאם חיים את העניין לא צריכם קורסים! הוא כבש את כולם, והפרופסור הזה הרגיש שהוא כבר לא צריך להדריך אותנו,מה שצבי דיבר זה היה הדרכה הכי טובה.
הוא היה יהודי עם אג'נדה , יהודי עם יראת שמים נדירה, יהודי עם קבלת עול״
מסיים הרב דרוקמן בעוד אפיזודה הממחישה את עוצמתו המדוייקת והקולעת של הרב צבי:
״לפני יותר משנה היה היורציט הראשון של חתנו כבנו, מחותני-אהרון אליעזר צייטלין, ועלינו לקבר במונטיפיורי. לאחר מכן נכנסנו ל'טנט' להגיד לחיים . כל אחד מאתנו אמר דיבר משהוא. ביקשו מהשווער שלו- מצבי שגם יגיד משהוא, אמר משפט אחד אבל רק
כמו שצבי יכול להגיד:
״תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים"
והוא אמר את זה עם כל האוטנטיות, עם כל הפנימיותֿ, זה היה יותר טוב מאשר כל הדרשות״
מסכם הרב דרוקמן את דבריו:
״קשה לי לתאר את כפר חב"ד בלי הקומה המתמרת – גם בגשמיות גם ברוחניות – של צבי.
אומרים חז"ל "דאבדין ולא משתכחין" למשתכחין יש שתי פרושים, ׳משתכחין׳ – הכוונה שאי אפשר לשכוח, ואת צבי אי אפשר לשכוח.
ו׳לא משתכחין׳ – אני לא רואה משהוא שדומה לו.
שהקב"ה יעזור שיקיצו וירננו שוכני עפר.ואני מודה לקב"ה שזכיתי להכיר אותו״
